פסק-דין בתיק ע"א 1640/04

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופטת אביגיל כהן), מיום 31.12.03, בת"א 21897/03, שבו קיבל בית המשפט תביעה שהגישה המשיבה נגד המערערת על פי שני שיקים בסך 7,500 ש"ח כל אחד.

1.          רקע

(א)       ביום 28.8.02 הזמינה המערערת  4 קוב עץ מסוג קרולינה אצל המשיבה במחיר של 22,420 ש"ח. בגין ההזמנה מסרה המערערת למשיבה שלושה שיקים לפקודתה - שיק אחד על סך 7,420 ש"ח נפרע, ושני השיקים האחרים לא נפרעו, כיוון שהמערערת ביטלה אותם בנסיבות שנפרט להלן. 

(ב)       ההסכם שבין הצדדים הוא כתב הזמנה שערכה המשיבה, ונאמר בו שהמשיבה מציעה למערערת " עץ קרולינה מהוקצע ברוחב 15 עובי צול". כאשר בא בעלה של המערערת ליטול את העץ, שהיה מיועד לריצוף ביתם, הוא סירב לקחתו מהטעם שעוביו 2.2 ס"מ ולא צול (2.54 ס"מ). מטעם זה ביטלה המערערת את השיקים נושא התביעה.

(ג)        משסירבה המערערת לפרוע את השיקים הגישה אותם המשיבה לביצוע; התנגדות המערערת התקבלה והעניין נדון לפני בית משפט קמא כתביעה על פי השיקים. כאמור בפסק הדין קיבל בית משפט קמא את התביעה.

(ד)       המערערת טענה בבית משפט קמא כי הזמינה 4 קוב של לוחות עץ מהוקצעים ברוחב 15 ס"מ ובעובי צול. היא ביקשה ממנהל המשיבה, מר וורנר, כי הלוחות יהיו ברוחב שבין 15 ל-20 ס"מ, ובעובי שלא יפחת מ-2.5 ס"מ באופן שתימסר לה כמות לוחות שתספיק לריצוף שטח של 140 מ"ר. על יסוד הנתונים האלה הציע מר וורנר את ההצעה, כתב אותה בכתב ידו, והיא הייתה להזמנה ולהסכם.  משנמצא שהלוחות הוקצעו לעובי של 2 ס"מ בלבד, סירבה כאמור המערערת ליטול אותם וביטלה את שני השיקים בטענה להפרה יסודית של ההסכם.

(ה)       המערערת טענה להפרות יסודיות נוספות של ההסכם בגין מגרעת שבלוחות העץ ופגמים אחרים באחדים מהלוחות.

(ו)        המשיבה גרסה שהיא שהציעה עץ בעובי צול וכוונתה הייתה לעובי העץ לפני ההקצעה, כמקובל בענף העץ. לטענת המשיבה המגרעת שבעץ לא הייתה בבחינת פגם, והיא הייתה מוכנה להחליף את הלוחות הפגומים הבודדים באחרים. 

2.          פסק דינו של בית משפט קמא

(א)       בית משפט קמא קיבל את תביעת המשיבה לאחר שקבע שהמערערת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כישלון תמורה מלא.

(ב)       בית המשפט קיבל את עדותו של מנהל המשיבה, מר וורנר, כי בצירוף המילים "עובי צול" הייתה הכוונה לעובי העץ לפני ההקצעה - העובי הסטנדרטי של הלוחות שחפצה המערערת לרכוש, וכי בעת ההזמנה לא דיברה המערערת על עובי הלוחות כלל. לו רצתה המערערת להזמין לוחות עץ בעובי לא סטנדרטי היה עליה לציין זאת במפורש. באשר למגרעת קבע בית המשפט שהמערערת לא ראתה בקיומה משום הפרה של ההסכם שכן היא הזמינה קורות בעלות מגרעת (פאזה) ועשתה כן לפי המלצתו של מר וורנר. בית המשפט קיבל גם את עדותו של מר וורנר שהיה מוכן להחליף לוחות פגומים בלוחות תקינים ולעשות כן לאלתר; לפיכך לא מצא בטענה זו הפרה של החוזה.

3.          טענות המערערת

(א)       המערערת גורסת כי בית משפט קמא שגה בפירוש ההסכם נושא התובענה. לטענתה יש לפרשו בלשונו של אדם סביר, ואין ללמוד מלשון ההסכם כי מדובר בעובי לפני הקצעה אלא דווקא בעוביו לאחריה. חובתה של המשיבה הייתה לציין במפורש את עובי העץ לאחר ההקצעה בנוסח המובן גם למי שאינו מצוי בתחום המסחר בעץ.

(ב)       עוד טוענת המערערת שבית משפט קמא שגה בקבלו את תצהירי מנהל המשיבה והמומחה מטעמה, מר אייל אילוז, שכללו עובדות וטענות אשר לא הוזכרו בבקשה לביצוע השטר.

(ג)        נוסף על כך המערערת מציינת כי בית המשפט שגה בהתעלמו מסירוב המשיבה לספק את קורות העץ בבית המערערת ללא תשלום בעבור ההובלה, בניגוד לקבוע בהזמנה.

(ד)       המערערת מוסיפה ששגה בית משפט קמא גם בכך שסמך את הכרעתו על חוות דעתו של  המומחה מטעם המשיב, שאנשי המקצוע בתחום הנגרות משתמשים במונח "צול" לתיאור עובי עץ ברוטו היינו לפני ההקצעה. המערערת טוענת שחוות הדעת הוגשה כתצהיר ולא בדרך של חוות דעת מומחה כנדרש על פי דין (תקנות סדרי דין (עדות מומחים), התשט"ו - 1954), ועל כן נשללה מהמערערת הזכות להגיש חוות דעת מטעמה.

(ה)       המערערת טענה גם לעניין החיוב בהוצאות ולעניין  מהימנות עדותו של מנהל המשיבה.

4.          טענות המשיבה

(א)       המשיבה טוענת כי בעת ההתקשרות לא ציינה המערערת שהיא מעוניינת בעץ בעובי 2.5 ס"מ. טענה זו העלה בפעם הראשונה בעלה של המערערת בבואו לאסוף את הלוחות מהמפעל שבו נשמרו. לטענתה יש לפרש את ההסכם על פי כוונת הצדדים כפי שזו עולה משיחת הטלפון שניהלו בטרם ערכה המשיבה את ההזמנה, ובשיחה זו לא נאמר דבר באשר לעובי העץ.  המשיבה טוענת שכל אשר ביקשה המערערת היה כמות עץ לכיסוי שטח של כ-150 מ"ר; זה לב לבה של ההזמנה, ולא הוכח כי עובי קורות העץ היה תנאי יסודי שהפרתו מקימה זכות לביטול החוזה.